מוניציפל בע"מ נ' עיריית בת ים ואח'

החלטה

החלטה

זוהי בקשה מטעם ועד מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין בישראל (להלן: "המבקש" או "הלשכה") בגדרה, עותר המבקש, לאפשר לו להצטרף לערעור תלוי ועומד של המשיבה מס' 1, מוניציפל בע"מ (להלן: "המערערת") נגד המשיבים 2,3, ועד עובדי עיריית בת ים ואבי אפיה (להלן: "המשיבים"), על החלטת בית משפט שלום נתניה (כב' השופטת סמדר קולנר–אברמוביץ), לפיה סולקה על הסף תביעת המערערת נגד המשיבים, לתשלום שכר טרחה. התביעה נדחתה בעילה שעניינה הסגת גבול מקצוע עריכת הדין.

על יסוד הוראת סעיף 98 לחוק לשכת עורכי הדין התשכ"א – 1961 (להלן: "חוק לשכת עורכי הדין), קבע בית המשפט, כי שירות שהעמידה המערערת (התובעת שם) למשיבים, באמצעות תובענה שהגישה בשמם לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, באמצעות עורך דין מטעמה - הסיגה המערערת את גבול מקצוע עריכת הדין ועל כן, דין תביעתה לתשלום שכרה בגין שירותיה - להידחות על הסף.

המבקש טוען כי לסוגיה העומדת לדיון – הסגת גבול מקצוע עריכת הדין - זיקה ברורה לציבור הרחב ומכאן חובתו, כגוף ציבורי האמון על המקצוע, להגן עליו, על דרך הצטרפותו להליך, הגם שאינו צד ישיר לו. לעניין זה, לשכת עורכי הדין, נכנסת בנעליו של "ידיד בית משפט". הינה בעלת אינטרס מובהק והימצאותה הרחבה בסוגיה הנדונה – מקימה עילה לצרופה להליך, כדי שתשמיע את קולה. לביסוס טיעוניה, הוסיפה וטענה, כי מקצוע עריכת הדין הוא מהחשובים שבחברה ומשמש נדבך למערכת המשפטית וככזה, עליה להגן עליו. מדובר במקצוע אקדמאי הכרוך בהכשרה מקצועית ממושכת ולא בכדי מצא המחוקק מקום לייחד פעולות מסוימות למקצוע זה בלבד (סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין.

המבקש הוסיף, כי צירופו להליך עשוי לתרום לגיבושה של הלכה בסוגיה הנדונה. אין מדובר בהגנה מצומצמת על ציבור עורכי הדין, אלא בהגנה על כלל הציבור.

המשיבים הודיעו על הסכמתם לבקשה והוסיפו נימוקים התומכים בה. לשיטתם, צירוף לשכת עורכי הדין עשוי לתרום ליעילותו ואיכותו של ההליך, נוכח חשיבותן של הסוגיות העומדות לדיון. בין היתר, עמדו המשיבים על חשיבותה ותכליתה של הוראת סעיף 98 לחוק לשכת עורכי הדין, אשר בהתקיים התנאים המפורטים בה, שומה על בית המשפט לסלק תביעה על הסף, בבחינת "לא ייזקק" לה, ללא שיקול דעת.

המערערת מתנגדת נחרצות לבקשה, אשר לטעמה הוגשה בשיהוי רב וחרף ההזדמנויות שעמדו ללשכת עורכי הדין קודם לכן, להצטרף להליך. כך, טוענת המערערת, כי המשיבים פנו ללשכת עורכי הדין, בבקשה למינוי בורר, כבר בשנת 2006, משהתגלע הסכסוך, ברם זו לא העלתה כל טיעון בדבר הסגת גבול המקצוע. די בכך לטעמה, כדי לדחות הבקשה, למצער בשלב הערעור בו מצוי ההליך, הגם שהמערערת הוסיפה, כי היה ויתקבל הערעור, כי אז ניתן יהא לצרף המבקש להליך.

המערערת טוענת כי אין בטיעוני לשכת עורכי הדין כדי להוסיף על טיעוני המשיבים.

המערערת הוסיפה, כי הערעור נסב על סוגיית סילוקה של התביעה על הסף וביסוד טיעוניה, מונחת הטענה לפיה, לא ניתן לה יומה בבית המשפט ולא התאפשר בידה להציג ראיותיה להוכחת טיעוניה, או חלקם. הסוגיה לשמה עותר המבקש להצטרף להליך, שעניינה הסגת גבול המקצוע, אינה עומדת במרכזו של הערעור ואף מהטעם הזה, אין לאפשר את צירופו להליך. אשר על כן, עותרת המערערת לדחיית הבקשה.

טעוני המערערת מקובלים עלי. מבלי להקל ראש בכובד משקלה של סוגיית הסגת גבול המקצוע – אין לאפשר למבקש להצטרף להליך בשלב הדיון בו אנו מצויים. במרכז הדיון עומדת שאלת סילוקה על הסף של התביעה – האם בדין נדחתה, או שמא, שומה היה על בית המשפט לאפשר למערערת לפרוס ראיותיה להוכחת העובדות העומדות בבסיס התובענה, טרם שהוכרע דינה.

בנסיבות אלו, אין להרחיב את היריעה ולאפשר את צירופו של המבקש בשלב הערעור. אף אין להתעלם מהשיהוי הרב בהגשת הבקשה. יש להניח כי אילו היתה מוגשת בבית משפט קמא, כי אז לא היתה מניעה מלקבלה. לא כן הוא בשלב הערעור ולנוכח הסוגיות העומדות במרכזו. כך או כך, היה והערעור יתקבל, כי אז, על יסוד עמדת המערערת, יצורף המבקש להליך. היה והערעור יידחה – ממילא מקומו של המבקש לא נפקד.

למעלה מן הדרוש יצוין, כי טיעוני המשיבים מקפלים בחובם את טיעוני המבקש. אף מהטעם הזה, נכון לעת הזו, אין להיעתר לבקשה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

לא ראיתי מקום לחייב בהוצאות.

ניתן היום, ב' אלול תשע"א, 01 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לב"כ הצדדים בדואר רשום וכן תודיע דבר תוכנה טלפונית בהתחשב במועד הדיון שנקבע ליום 5.9.11.

ורדה מרוז, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: